הילדים שלי לא רוצים לעזוב את הקן

בשנים האחרונות יש תופעה של ילדים בוגרים שנשארים לגור בבית ההורים עד גיל מבוגר שעולה על 30.

בפרק הנוכחי אנחנו מדברים על הסיבות שבגינן ילדים בוגרים נשארים לגור אצל ההורים.

הילדים שעוזבים את הבית הם ילדים שמחפשים עצמאות, רוצים פרטיות, ליצור את החיים של עצמם.

הילדים שנשארים בבית הם ילדים שזקוקים ליותר הגנה, מרגישים נוח לקבל מההורים, מתקבעים בנוחות ובחסות של הבית.

בפרק הזה אנחנו מדברים על הסיבות שבגינן ילדים נשארים בבית ההורים. חלק מהסיבות קשורות לילדים וחלק להורים.

נתחיל עם לסקור את הסיבות של הילדים:

1. אחריות - בתור הורים יש לנו נטייה לעשות הכל עבור הילדים. החל מטיפול בדברים שקשורים לבית. קניות, אוכל, כביסות וכלה בלהעיר אותם בבוקר או לעשות עבורם סידורים ולתת להם כסף.

יש הורים שעל מנת להרגיש טוב עם עצמם מונעים מהילדים לקחת אחריות על עצמם. זה גורם להורים להרגיש שהם הורים טובים. למעשה הם מרצים את ילדיהם. באופן זה אנחנו מלמדים את הילדים שאנחנו אקטיביים והם הופכים לפסיביים. אנחנו מעבירים מסר לא מודע שהאחריות עלינו. הילד קולט את המסר שהוא צריך להישאר בתפקוד שלו ילד. לעיתים זה מגיע למצב של כעס כלפי ההורה. הילד חושב שמגיע לו והכל מובן מאליו.

יודע שההורים יעשו הכל למענו.

2. בטחון עצמי נמוך - בעצם זה שההורים עושים הכל למען הילדים הם מונעים מהם להתמודד עם מיומנויות החיים.

הילדים הבוגרים שחיים בבית, לא לוקחים חלק בתחזוקת החיים. אולי הם עובדים. אך כשחוזרים הביתה הם עסוקים רק סביב סיפוק הצרכים של עצמם. משחקים במחשב, חברים, בילויים, קניות וכד'. הרבה פעמים הולכים לישון מאוחר. הם לא מנקים את החדר... סומכים על ההורים שיעשו הכל בשבילם. לא מנהלים את הזמן שלהם ולא מנהלים את הכסף שלהם. אין להם הבנה עמוקה איך להשתמש בכסף. מוציאים על מותגים, יכולים לקחת הלוואות בלי להבין את המשמעות של זה. צורת חיים זו מערערת את הביטחון של הילד. בתוך תוכו כל ילד שואל את עצמו: איפה אמצא דירה, עם מי אגור, איך אשלם שכר דירה, במה היציאה לעצמאות כרוכה. אני לא יודע לבשל ולא בא לי לעשות קניות. איך אסתדר. עולים פחדים וחששות שמחלישים. הילדים מרגישים חוסר ביטחון בהתמודדות עם החיים האמיתיים, ומעדיפים להישאר בחממה.

3. מצב כלכלי וחיסכון - ישנם אילוצים כלכליים שמקשים על השכרת דירה. יכול להיות שהילדים לא מרוויחים מספיק או שההורים לא יכולים לעזור. יכול להיות שהילדים לומדים וחבל להוציא כסף על דירה וחיים עצמאיים.

4. אגואיזם - כשהילדים דואגים רק לרצונות של עצמם. מצב של נוחות מעלה את האגואיזם העצמי. לילד תמיד יהיו תירוצים למה כרגע לא נכון לעזוב את הבית. כשרוצים לעודד אותו לעזוב הוא "מתקרבן" - למה אתם לא נותנים לי, מגיע לי. יש ילדים בוגרים שצועקים על ההורים. דורשים מהם לתת להם, מתנהגים בתוקפנות ואפילו "דורכים על ההורים". אתם הבאתם אותי לעולם, אז אתם צריכים לתת לי. המצב שלי באשמתכם. "אתם רוצים לזרוק אותי מהבית", " אתם לא אוהבים אותי". מנגנים על ריגשי האשמה והאהבה של ההורים.

ההורים רוצים שהילדים הבוגרים יישארו בבית?

יש הורים שפוחדים מהשינוי. עולות שאלות:

למי נדאג עכשיו,

במי נטפל.

האם הילדים כבר לא צריכים אותי.

מה אני שווה ללא ההורות שלי.

עולים גם פחדים ורגשות לא פשוטים:

איך אשאר רק עם הבן זוג שלי,

תחושת ריקנות

תחושת חוסר ערך

פחד מאינטימיות ומהזמן שהתפנה

עצב מהשינוי ותחושת הזדקנות

כל אלה גורמים להורים לרצות בתת מודע להאריך את השהות של הילדים.

מאמא ואבא שדאגו לילדים הפוקוס עובר לכל אחד מהם בנפרד וביחד. שואלים את עצמם, מה נעשה עכשיו? איך נמלא את החלל? איך ייראה הקשר עם הילדים? יש רצון להמשיך לעטוף את הילדים.

לתחושות אילו יש שני היבטים:

היבט חיובי -יש תחושה של שקט, ירידה במטלות הבית, זמן להתפתחות זוגית וחברתית, פעילויות פנאי חדשות.

עכשיו זמן לכוון מסלול מחדש.

היבט שלילי - רצון בתקופת אבל. תחושה של עצב, חרדות, בדידות. הבית הופך דומם. לפעמים יש חרטות. למה עודדתי שייצאו מהבית?

עולה השאלה - מה אעשה עם בן הזוג שלי?? על מה נדבר?

זו פרידה.

יש הורים שחשים דיכאון ומצב רוח ירוד עד חרדה מהפרידה מהילדים ולכן עושים הכל שיישארו בבית.

אנחנו פה כדי להדגיש את חשיבות התפקיד של ההורים. הבאנו את הילדים לעולם ועלינו לשחרר אותם לחיים העצמאיים כשהם מתבגרים. אנחנו צריכים לתת להם כלים וללוות אותם בדרך לעצמאות.

אם אתם רוצים לעשות שינוי, תתחילו לדבר עם הילדים על עזיבת הבית. על החשיבות שייבנו את החיים שלהם.

תגידו להם שאתם תמיד שם בשבילם ותעזרו להם במה שצריך. תלמדו אותם בהדרגה את כישורי החיים הנדרשים - פתיחת חשבון בנק, תשלומים שוטפים ועוד. תתחילו לשתף אותם במטלות הבית ולפנות להם מקום לקחת יותר אחריות. נחזק אותם, ונעצים אותם על האומץ ועל התעוזה שלהם . ניתן להם להתמודד עם החששות והפחדים וגם עם הכשלונות. זה חלק בלתי נפרד מהלמידה. אנחנו מתחזקים רק כאשר אנחנו מתאמצים. כמו בחדר כושר...

נניח לתוצאות ונדגיש את האומץ שלהם לצאת לדרך חדשה וללמוד את החיים.

לסיכום, איך נעזור לעצמנו ולילדים לצאת מהבית?

עלינו לאפשר לשינוי לקרות. בתור הורים מוטלת עלינו האפשרות לשחרר אותם. שלב הגידול הסתיים בהצלחה. עד היום השקענו בגידולם ועכשיו הגיע הרגע שלהם לפרוש כנפיים ולצאת.

רגשות של עצב ופרידה הם רגשות טבעיים. כדאי לדבר איתם על זה. להגיד להם שאנחנו סומכים עליהם.

כשנשחרר, נרגיש בסופו של דבר יותר טוב עם עצמנו. גם אנחנו עזבנו קן...

טוב שנדע בשלב הזה שבחיים אין ריק. המקום שהתפנה יתמלא בהדרגה בדברים חדשים.

ילדים בוגרים שחיים בבית , לא נעים להגיד אבל זה מטען. כשנשחרר אותם נרגיש הקלה... נהיה גאים בעצמנו.

זה הקלה שהילדים שלנו יוצאים לדרך שלהם.

צריך לקבל את העזיבה בברכה. אנחנו מחזקים אותם ומאמינים בדרך שלהם. אנחנו שמחים בשמחתם.

זו הדרך החדשה והמרגשת שלהם.

כהורים, עלינו להחזיק יותר את עצמנו ולתת להם להתמודד בעצמם.

אם החלטתם לעזור לעצמכם ולילד שלכם לעזוב את הבית, כדאי לעשות שיחה של הבהרת ציפיות.

למה חשוב שיצא לדרך עצמאית, מתי זה יקרה, מה צריך לקרות עד אז, במה זקוק לעזרתכם.

ואם הילד הבוגר צריך להישאר לגור בבית - איזה תפקיד או תפקידים לוקח על עצמו. מה התרומה שלו בבית.