זה הזמן לסלוח

לכל אחד מאיתנו יש קשר לאירוע חזק שקרה בחייו וגרם לניתוק ממישהו קרוב.

לפעמים זה חבר או חברה, לעיתים שותף.

ופעמים רבות מאוד זה אחד מקרובי המשפחה הכי הכי שלנו כמו אמא, אבא, אח או אחות. לפעמים אפילו יש פיצול וכעס בתוך המשפחה. אלה לא מדברים עם אלה.

בואו ננסה להבין את התמונה הגדולה.

בכל אירוע ביננו לבין אחרים, לכל אחד יש צרכים ורגשות. כשאנחנו כועסים אנחנו מאשימים את הצד השני בחוסר התחשבות או בהתנהגות לא תואמת את מערכת הציפיות שהייתה לנו בזמן האירוע.

למעשה בזמן ריב אנחנו רואים בעיקר את עצמנו ואת צדקתנו. הפרשנות שלנו למסר של האחר נשענת על ניסיון החיים שלנו, זיכרונות, מחשבות והמצב הרגשי שבו אנו נמצאים באותו יום. אם קמנו במצב רוח טוב, ניקח זאת בקלות. אם קמנו במצב רוח רע, התסריט שנוצר מביא לסרט אחר לגמרי.

הואיל והאמוציות חזקות, אנחנו מרבים לספר לסובבים אותנו מה קרה, וכמובן, מי אשם במה שקרה (ממש לא אנחנו). יד הדימיון מוסיפה נפח, ותפאורה וכך אירוע בודד תופס תאוצה ונפח אצל כל אחד מהצדדים. יש נתק וכל אחד מתבצר באמת שלו.

וככל שנתרחק בזמן ולא נדבר כך יגדל הריחוק וכך יהיה מאתגר להתקרב מחדש. והשתיקה הרועמת הזאת בשקט בשקט תבעבע ותכביד עלינו, בין אם נהיה מודעים לכך ובין אם לאו.

מה לעשות?

1. לנטרל את התמונה – להבין שלכל אחד מהצדדים היו סיבות להתנהגות שלו.

2. לפתח אמפתיה ופתיחות לכך שהיו לצד השני סיבות משלו.

3. לסלוח קודם כל בתוכי הן לעצמי והן לצד השני – זה בסדר לטעות, החוכמה היא למחול לעצמי ולאחר. יכול להיות שפגעתי בלי להתכוון. גם בצד השני קרו דברים

4. לנשום

5. להיות אמיצים ולהחליט לעשות את הצעד הראשון.

6. לנשום

7. להרים טלפון ולהציע להיפגש ולדבר

8. בשיחה להגיע פתוחים לשמוע ולהקשיב לצד השני. לבקש סליחה אם פגענו ולא בכוונה.

אחרי הפגישה ממש נפרגן לעצמנו שיצרנו הזדמנות לסולחה.

אם הצד השני עדיין מתבצר בכעסו זה שלו.... אנחנו שחררנו את הסרט הזה על מנת שנתפנה ליצור סרט חדש וטוב.

לחיי שנה עם סרטים נפלאים...